תקופת הפנסיה מביאה איתה שינויים רבים, אבל שינויים הם לא דבר חדש בשביל בני אדם מבוגרים, שחוו הרבה שינויים קטנים וגדולים במהלך החיים. אז מה שונה?
המשמעות של השינויים בשבילנו היא זו שעושה את ההבדל. התחושה היא שפעם היו זקוקים לנו, היינו חיוניים למשפחה, למקום העבודה ולחברה. עכשיו צריכים אותנו פחות ואולי… בכלל לא.
יציאה לפנסיה למשל. לכאורה – מה רע? סופסוף מפסיקים לעבוד ואפשר להתפנות להגשמת חלומות.
בשביל רבים מאיתנו הקריירה היא חלק משמעותי בהגדרה העצמית, והיא נלקחת מאיתנו, רגשית ומעשית. היומן שלנו מתרוקן וצריך למלא אותו מחדש. אבל לא לכולנו יש חלום או תחביב שרק חיכינו לממש, וגם אם יש חלומות ותוכניות, חלק מהפנסיונרים מגלים שאין להם יכולת כלכלית לממשם. רמת ההכנסה יורדת ולא תמיד החסכונות מספיקים אפילו כדי לשמור על רמת החיים לה הורגלנו, כך שהגשמת חלומות כמו טיול בעולם או השקעה בציוד לתחביב נחשק – לא נראית אפשרית.
גם המערכת הזוגית משתנה, פתאום בן זוג אחד עובד והשני – לא ויש ציפייה שהוא ייקח אחריות מלאה על תחזוקת הבית, או ששני בני הזוג נמצאים יחד בבית כל היום – מה שיכול לייצר לחצים וכעסים בבית.
שעמום – היציאה לפנסיה מפנה זמן רב, ופנסיונרים חדשים רבים מרגישים משועממים וחסרי מטרה מה שמוביל לדכדוך ואף לדיכאון. אחרים, במיוחד הנשים, מבחינים בכך שהזמן הפנוי שלהם נשאב לטובת שמרטפות על הנכדים או עזרה אחרת לסובבים אותם. זו תעסוקה מצוינת אם היא נעשית ברצון ומשאירה לפנסיונר גם זמן לעצמו.
בדידות – קשישים רבים סובלים מבדידות וזקוקים לבן שיח. מעגל בני גילם מצטמצם, בני הזוג, חברים קרובים ובני משפחה הולכים בהדרגה לעולמם. לילדים ולנכדים סדר יום עמוס שמוקדש לעבודה, ללימודים ולגידול ילדיהם שלהם, והם לרוב עסוקים ולא פנויים מספיק לקשיש.
בנוסף, לזקנים עצמם אין רצון או יכולת לחלוק את רגשותיהם עם בני המשפחה הצעירים, אם זה כדי לא לצער או להדאיג אותם, או מחשש שלא יבינו אותם, הם מרגישים שהפער הרגשי ביניהם גדול מידי.
ירידה בתפקוד – עם השנים גם הבריאות עשויה להידרדר וגם כשהיא עוד תקינה, רבים חוששים מפגיעה בה. מה שמעלה חששות מובנים מירידה בתפקוד הגופני והמחשבתי, לעתים החשש מתגשם ויוצר מצב שבו אנשים שהיו חזקים ועצמאים נחלשים והופכים תלויים בזולתם, לרוב בילדיהם. התפקידים מתחלפים והילדים הופכים להיות מקבלי ההחלטות וזה מגביר את תחושות החולשה והתסכול.
ספירת מלאי – ככל שהגיל מתקדם גם המוות הופך להיות יותר מוחשי, והאפשרויות להישגים עתידיים מצטמצמת, אנחנו נוטים לעשיית חשבון נפש. מה השגנו בחיים? על מה אנחנו מצטערים? מה אנחנו מרגישים שהחמצנו? מה המורשת שלנו? איך יזכרו אותנו? זה תהליך רגשי לא פשוט בו אנחנו מתמודדים מול עצמנו.
טיפול רגשי מקל מאד על ההתמודדות עם השינויים הללו, ומספק יכולת לעבד את השינויים ולספק פתרונות. הטיפול מבוסס על שיחה, אולם אני משלב בו עבודה של יצירה, בהתאם לרצונו של המטופל.
במצבים בהם היכולות הקוגנטיביות של המטופל נפגעות (דמנציה, למשל) ומקשות על יכולת הביטוי, החלק היצירתי בטיפול, שנותן יותר מקום לרגש, הופך להיות חשוב יותר.
במהלך תהליך הטיפולי המטופל יכול לבדוק את העבר, להעריך אותו, להשלים אתו, הוא יכול לארגן את ההווה ואף לתכנן תכניות חדשות לעתיד.
בעת הצורך חלק מהטיפול יוקדש להכוונה לבניית סדר יום חדש, זיהוי פעילות מעשירות ומהנות שהמטופל יעשה למען עצמו ולמען התפתחותו, ומציאת האיזון בין סיוע לזולת לבין דאגה לעצמך.
