החרדה מהחזרה לשגרה אחרי(?) הקורונה

בשבועות האחרונים אנחנו חוזרים לשגרה בהדרגה, אבל אי הוודאות עדיין גדולה.

רבים לא מעוניינים להתחסן, ענפים שלמים עדיין מושבתים ומספר המובטלים והעסקים שנסגרו גדול.

לזה נוסף מצב פוליטי מתוח והחלטות ממשלתיות שמשתנות מיום ליום, לכן לא מפתיע שרבים עדיין חוששים מהמחר.

אולם לחשש מצטרפות גם תחושות של חוסר רצון וכוחות לחזור לעניינים – למה?

 

יש לכך מספר סיבות:

אנחנו חוזרים לשג-רע

אמנם אין סגר ורבים מאיתנו חזרו לעבודה, אבל חזרנו לחיים בלי השמחות הקטנות של החיים. בלי חופשות, בלי קולנוע ותיאטרון (זוכרים מה זה?), בלי בתי קפה ומסעדות.

בלי חתונות ושמחות גדולות ובלי מפגשים חופשיים עם חברים ומשפחה. זו שגרה זהירה, עם מסיכות ובלי חיבוקים, עם רתיעה מקירבה פיזית. שגרה עצובה.

שגרה ללא שגרה

יש שינויים תכופים בתקנות ויש חלקים באוכלוסיה שמושפעים משינויים אלו ברמה דרמטית.

למשל – הורים לילדים. אלו שבחל"ת נפגעו כלכלית, אמנם הם פנויים לטיפול בילדים – אך השהות המרובה בבית ללא תעסוקה קשה גם להורים וגם לילדים. הורה שאמור לעבוד, מהבית או במקום עבודתו – נאלץ לעשות את הבלתי אפשרי, גם לטפל בילדיו וגם לעבוד ביעילות בעת ובעונה אחת.

ענף המסחר סובל גם הוא: כן משלוחים-לא משלוחים, כן פותחים את תת הענף שלך – לא פותחים.

אתה בעיר אדומה? מחר היא כתומה? קשה מאד לנהל עסק כשהתנודות יומיות ואתה צריך לנהל מלאי, צוותי עובדים ולשלם שכירות וארנונה.

היה כיף בבית

החיים של רובנו אינטנסיביים מאד. אולי אינטנסיביים מידי. הקורונה נתנה לנו פסק זמן. מי שלא התפרנס כלל, מי שנאלץ לטפל בקטנטנים 24/7 חווה תקופה לא פשוטה, אבל…
היינו הרבה בבית, עם המשפחה, עם לוחות זמנים מאד נינוחים, בלי בקרים לחוצים ושעות בפקקים, בלי לחצי העבודה.

בני האדם סתגלנים ו… התרגלנו. לרע וגם לטוב. עכשיו צריך לחזור למירוץ וקשה לנו להתניע.

אי וודאות

בני האדם אוהבים וודאות, זה מקנה להם תחושת שליטה על חייהם. המצב הנוכחי הוא מצב ביניים מבלבל. לא ברור לנו לגמרי מה מותר ומה אסור.

יצאנו מהסגר "הבטוח" ואנחנו נדרשים לפגוש לקוחות וקולגות – שאולי מסכנים אותנו.

הכל רגיל – אבל לא באמת. אנחנו מאוימים וזה יכול להלחיץ.

איך זה משפיע עלינו?

אנחנו יכולים לחוש תחושות שונות בעוצמות שונות:

חרדה

זו יכולה להיות חרדה מהחשש להידבקות, אנשים שבזמן הקורונה נמנעו מיציאה מהבית צריכים לחזור לשגרה של עבודה, חיים ומפגש עם אנשים.

זו יכולה להיות חרדה מחזרה לשגרה לחוצה, לחזרה לעבודה שפחות אהבנו, אולי לעצם הנסיעה המייגעת למקום העבודה (לאלה מאיתנו שנהנו מהעבודה בבית), וגם לחשש מהצורך בחיפוש עבודה – למי שפוטרו, או שמרגישים שכבר אין לאן לחזור מהחל"ת.

דיכאון או מצב רוח ירוד

התחזקות מצבים שהיו עוד לפני הקורונה או התפתחותם עקב המשבר עצמו. אנשים שפוטרו, הוצאו לחל"ת, חוו בדידות.

התמכרויות לחומרים מסוכנים או להתנהגויות

שהתפתחו או התגברו בתקופת הקורונה. צריכת סמים, אלכוהול, תרופות הרגעה או התמכרות לאכילה, ניקיון או מסכים.

מחשבות טורדניות

אנשים שסובלים ממחשבות טורדניות על הידבקות וממשיכים להגביל את עצמם חברתית, הם לא יוצאים מביתן או שהם שומרים על הגיינה בצורה מוגזמת כשהם מחוץ לבית וממש מחטאים את עצמם כשהם חוזרים "למקום הבטוח" שלהם.

אז מה עושים?

מותר לנו להיות רכים אל עצמנו, אנחנו בתקופה יוצאת דופן וכולנו מושפעים ממנה  רגשית בדרך זו או אחרת.
מומלץ לנשום עמוק ולהבין שזו תקופה שאנחנו צריכים לעבור. היא תסתיים.

לדרוש מעצמנו פחות, לבצע את מה שחייבים לבצע. לא יותר.

לראות מה עושה לנו טוב, אנשים, פעילויות, תחביבים.

להשתדל לבלות כמה שיותר עם אנשים שמרגיעים אותנו,

לטייל במקומות שמרגישים לנו בטוחים

לעסוק בגינון או בבישול – משהו שעושה לנו טוב.

הכי חשוב זה להבין שאנחנו בסדר, זו התקופה שהיא לא נורמלית!

אם אנחנו בכל זאת לא מוצאים שלוות נפש – לא להירתע מקבלת טיפול!

אפשר לפנות לרופא המשפחה לייעוץ ראשוני ואפשר לפנות גם למטפל מקצועי.

שיתוף:

מהבלוג

התמודדות רגשית עם שגרת הקורונה

אנחנו נמצאים כבר יותר משמונה חודשים בתוך "סיר הלחץ" של תקופת הקורונה.  רבים מאיתנו חווים לחץ נפשי, וחלקנו חווים אותו במידה כזו בפעם הראשונה בחיינו! 

קורונה והזקנים הצעירים

הקורונה והזקנים החדשים

נראה לי שכבר ברור שאנחנו בעיצומה של תקופה היסטורית, שנת 2020 תיזכר כשנה שבה וירוס הקורונה טלטל את חייהם של מיליארדי אנשים ברחבי העולם. נדמה

EMDR שיטה לטיפול בנפגעי טראומה

את השיטה הכנסתי לקליניקה בשנה האחרונה ככלי טיפולי טיפולי נוסף. יתרונה הוא בכך שהיא יכולה להשיג תוצאות גם אצל מטופלים שקשה להם יותר להיפתח ולדבר.

סוגי הטיפול

שיקום האסיר

אני מסופק אם יש אסיר אחד מבין האסירים הפליליים היושבים בבתי הסוהר שהגיע לשם מרצון. מעבר לכך שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות סגור

פוסט טראומה PTSD

כשאדם חווה אירוע טראומטי המערכת הנפשית מוצפת בגירויים שאותם היא אינה יכולה להכיל ולעבד, הם נשארים במערכת בצורתם הגולמית ומידי פעם שבים ועולים למרכז התודעה

אבל, שכול ואובדן

התמודדות עם מוות של אדם קרוב ואהוב היא אחת ההתמודדויות הקשות ביותר שהחיים מזמנים לנו. כל אדם מגיב אחרת לשכול ועוצמות התגובה גם הן משתנות.

התמכרויות

האני מאמין שלי כמטפל הוא שבכל אדם מצוי הכח לשפר את חייו, תפקידי כמטפל הוא לזהות את הכוחות האלו, להביא אותם למודעות של המטופל עצמו

הגיל השלישי

תקופת הפנסיה מביאה איתה שינויים רבים, אבל שינויים הם לא דבר חדש בשביל בני אדם מבוגרים, שחוו הרבה שינויים קטנים וגדולים במהלך החיים. אז מה

צרו איתי קשר