התמודדות עם מוות של אדם קרוב ואהוב היא אחת ההתמודדויות הקשות ביותר שהחיים מזמנים לנו. כל אדם מגיב אחרת לשכול ועוצמות התגובה גם הן משתנות. התגובה יכולה לבוא לידי ביטוי בדכדוך והתכנסות עצמית, בלחץ, בכעסים ובפחדים.
התגובות כשלעצמן מובנות וטבעיות, אך אם העוצמות גבוהות ואין התאוששות הדרגתית, ואם התפקוד היומיומי והסובבים נפגעים – חשוב לפנות לטיפול מקצועי.
שכול ואבל הם חלק מהחיים, אולם יש אובדנים טבעיים כמו מוות של הורים וסבים קשישים, בהם רובנו מרגישים כאב גדול אבל חוזרים לחיי השגרה לאט-לאט.
לעומתם, מוות של ילד או ממחלה קשה או מתאונה או התאבדות של בן זוג הם אובדנים לא טבעיים ולפעמים גם פתאומיים ולא מובנים. קשה יותר להתאושש מאובדן כזה וטיפול רגשי עוזר בהתמודדות ומאפשר חזרה לשגרת החיים.
חשוב לי להדגיש שתקופת אבל היא תקופה חשובה ואף חיונית להשלמה עם האובדן. דווקא מי שמנסה לחזור מהר לשגרת חייו, כאילו דבר לא קרה, עשוי ליצור לעצמו קשיים בעתיד.
חשוב לעבור את שלבי האבל, ואצל רובנו "הזמן עושה את שלו", ואנחנו חוזרים לחיים מלאים, כשחשוב להשאיר מקום בתוכנו לזיכרונות ולגעגועים, בלי שיפגעו בתפקוד היומיומי וביכולתנו ליהנות מהחיים.
מוות הוא סוג אחד של אובדן, תחושת אובדן יכולה להיווצר גם כאשר נגזרת על אדם נכות גופנית ואפילו כאשר הוא נאלץ להפסיק לעבוד בשל יציאה לפנסיה או פיטורים. גם בתחושות אלה ניתן לטפל ובכך לאפשר לאדם להתמודד עם מצבו החדש, להיטיב עימו או לקבלו.
טיפול פסיכולוגי מאפשר לאדם המתמודד עם האובדן, לעבד את רגשותיו ולתעל את תחושות חוסר האונים וחוסר התכלית למקומות טובים יותר. הטיפול מאפשר לאדם לחזור לאיזון ואפילו לצמוח.
בעזרת הטיפול האדם לומד להכיל ולטפח את הזיכרון של בן משפחה שהלך לבלי שוב או אפילו של בריאות שאבדה. הוא לומד לתת מקום לזיכרון, לכאב ולגעגוע, בלי לפגוע בהמשך החיים ובתפקודו הנורמטיבי.
