ביהדות יש שני חגים משפחתיים מרכזיים ראש השנה ופסח.
אלו חגים של ביחד משפחתי, המשפחה המורחבת נפגשת לארוחות חג ארוכות, ורבים מנצלים את מזג האוויר הנוח (אביב או סתיו) ליציאה לטיולים ולפיקניקים.
אצל בני המשפחה הזקנים החוויה שונה, רבים מהם אינם מצפים בשמחה לימות החג. במחקרים רבים נמצא שבחגים הם מרגישים בודדים יותר מתמיד. הבדידות הפכה לאחד הקשיים הכי גדולים של גיל הזקנה. אני עושה הבחנה בין השהות לבד לבין בדידות.
במאמר זה נעסוק באותם קשישים שיש להם משפחה חמה ואכפתית, שאינם נשארים לבד בימות החג. משפחתם דואגת להם וכוללת אותם בתכניותיה לחג. בני המשפחה המסורים אולי יופתעו לגלות שזקנים יכולים לחוש בודדים גם כשהם משתתפים באירוע משפחתי תוסס.
היכולות החברתיות של רוב האנשים הקשישים יורדות עם השנים, לירידה גורמות מגבלות בריאותיות שמקשות על המעורבות באירוע (למשל: שמיעה לקויה). גם ירידה קוגנטיבית מקשה על מעורבות בשיחה תוססת וקולחת. הקושי הגדול לזקנים קיים דווקא כשמצבם עדיין טוב יחסית, הם חווים ניתוק, הם מרגישים שמחיצה בלתי נראית נבנית בינם לבין משפחתם האהובה.
זקנים שמגיעים למצבים דמנטיים מתקדמים כבר לא מודעים למצב ואז ההתמודדות הרגשית היא בעיקר של המשפחה האוהבת.
מה בני המשפחה יכולים לעשות כדי שהסבים, הדודים וההורים הקשישים והאהובים לא ירגישו בודדים? איך ניתן לגרום להם להרגיש שהם חלק מההתרחשות סביב? אני ממליץ לתכנן את אירועי החג המשפחתיים תוך התחשבות בהם:
ארוחות החג
הזמינו אותם להתארח בערב החג, התעקשו על כך שהם יקבלו את ההזמנה ולא יישארו לבדם בערב החג. במקביל דאגו לכך שהאירוח יותאם לגילם.
שאלו אותם מה יותר מתאים להם, אירוח שיכלול גם לינה בחדר נפרד ובמיטה נוחה? או אירוח לכמה שעות בלבד, כשאתם דואגים להם להסעה נוחה ובטוחה לבית המארח ולחזרה ממנו?
כשיושבים לארוחת החג דאגו להם למקום ישיבה נוח ליד קרוב משפחה מוכר להם וסבלני. ודאו שבתפריט יש אוכל שמותאם למגבלות התזונתיות של הקשיש, עם השנים מתפתחות רגישויות ואלרגיות שונות.
שיחה חברתית
נתבו את השיחה כך שהם יוכלו להשתתף בה: מנהגי המשפחה, זיכרונות מחגים קודמים, דפדוף באלבומי תמונות. אפשר גם לשוחח בתת קבוצה קטנה שתאפשר לקשיש לעקוב אחרי השיחה ואף להשתתף בה. (למרכיבי מכשירי שמיעה קשה לעקוב אחרי רב שיח)
טיול או חופשה מחוץ לבית
תכננו לפחות חלק מהחופשות והטיולים בחג כך שהקשיש יוכל להצטרף. לטייל במסלולי טיול קלים או מעגליים, ללון בבית מלון או בחדרים בקיבוץ ולא באוהל, לתכנן נופש שמאפשר התפצלות: הצעירים ייצאו לפעילות אתגרית והמבוגרים לפעילות נינוחה יותר.
אם הקשיש לא יכול או בוחר שלא להצטרף לחופשה ונשאר בביתו, עשו תורנות כך שיישארו קרובי משפחה שיוכלו לבקרו. (הבת ומשפחתה ייסעו בחג הראשון לצפון והבן ומשפחתו ייסעו בחג השני למדבר). אם האופציה הזו לא אפשרית, נסו לארגן שחברים יגיעו לביקור, או לחילופין ארגנו טרמפ או מונית ליציאה לביקור אצל חברים.
שמירה על המעמד במשפחה
נסו ככל האפשר לשמור על כבודם של הזקנים ועל התפקידים המשפחתיים המסורתיים. אם סבא תמיד בירך, שימשיך לברך, גם אם הוא מעט מתבלבל. אם סבתא היתה תמיד ה-בשלנית של ארוחת, בקשו ממנה לבשל לפחות את מאכל הדגל שלה. אם גם זה מעל יכולתה, אפשר ומומלץ להתייעץ איתה לגבי התפריט, או סידור הישיבה. המטרה היא שהם ירגישו חלק מההכנות. חשוב מאד לא להפוך את הזקנים לחסרי מסוגלות. פעמים רבות הרצון הטוב של בני המשפחה להקל יוצרת אצל קשישים רבים תחושת חוסר מסוגלות, "אנחנו מיותרים, לא זקוקים לנו, אין בנו תועלת".
החגים הם הזדמנות נפלאה להתקרבות משפחתית ואפילו להתפייסות אם מערכת היחסים התקלקלה. זו גם הדרך לחינוך הדור הצעיר, בעניין הזה אין כמו דוגמא אישית. ההתחשבות בזקני המשפחה היא דוגמא אנושית, מוחשית, חינוכית, גדולה לילדים. אני מאמין שהיחס לזקני המשפחה עובר בתורשה, לא פחות מצבע העיניים.
