אני מסופק אם יש אסיר אחד מבין האסירים הפליליים היושבים בבתי הסוהר שהגיע לשם מרצון. מעבר לכך שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות סגור ומוגבל בחופש שלו, אני לא מאמין שיש אסיר שחלם בילדותו על קריירה של פשע. כילד, גם האסיר רצה להיות כבאי, חייל או שוטר…
ברור שמשהו השתבש בדרך.
האני מאמין הבסיסי שלי כמטפל הוא שלכל אדם יש את הכח לשפר את חייו, תפקידי כמטפל הוא לזהות את הכוחות האלו, להביא אותם למודעות של המטופל עצמו ולתת לו את כלים למימושם.
כל אסיר הוא בראש ובראשונה בן אדם. אצל רבים מהם תחילת המסלול היתה כבר בילדותם, וה"בחירה" בפשע נבעה מתחושת הדלות הכלכלית או הרגשית, תחושת ביטחון לקויה, הישגים נמוכים בלימודים, ניתוק חברתי ותחושה כללית של חוסר מסוגלות. חלקם חוו משבר משפחתי או אף הוצאו מבית הוריהם, חלקם התמכרו לסמים והצורך הכלכלי המיידי במימון הסם דחף אותם לכיוון הפלילי.
כך או כך, השהות בבית הכלא, במיוחד אם זו שהות ארוכה, אפילו הגדלה את הפערים בכישורי החיים, בהתפתחות האישית, ביכולות התעסוקה, ומשכך התחברות חזרה לחברה הנורמטיבית עם השחרור – קשה ביותר.
כחברה אנחנו רוצים מאוד לראות באסיר המשוחרר כמי ששילם את חובו לחברה ועכשיו מתחיל דף חדש אולם במציאות הדבר לעולם אינו כך. הסביבה לא סלחנית כפי שהיא רוצה להצטייר וההזדמנויות האמיתיות מעטות.
אני מציע טיפול הפונה משלב הגשת התלונה במשטרה ועד לסיום ההליך הפלילי (כולל תוכנית שיקום לשחרור מוקדם). אני מאבחן את המצב, בונה תכנית שיקום מותאמת אישית, מציג חוות דעת לבית המשפט ומטפל באסיר עצמו ובמשפחתו.
בבניית התכנית הטיפולית אני מתייחס לכל מעגלי החיים של האסיר, אני בונה תכניות לחיזוק העורף המשפחתי בהתמודדות עם בן משפחה עובר החוק, אני מסייע לאסיר במציאת מקום חדש בחברה (בית, עבודה, מעגלי חברים) ואני מטפל במקורות הקושי הרגשי.
לאסיר ולמשפחה יש כתובת אחת – אני. בעת הצורך אני נעזר במומחים מתחומים שונים, כמו למשל: פסיכיאטר – במקר זו אני סבור שיש צורך בקבלת תרופות מרשם.
